Heather Lanier: "Good" and "bad" are incomplete stories we tell ourselves
הת'ר לאנייר: "טוב" ו"רע" הם סיפורים חלקיים שאנו מספרים לעצמנו
Heather Lanier illuminates truths about the human condition that speak to both the head and the heart. Full bio
Double-click the English transcript below to play the video.
על איכר שאיבד את סוסו.
about a farmer who lost his horse.
"זה רע מאד."
"Oh, that's too bad."
"טוב או רע - קשה לדעת."
"Good or bad, hard to say."
ואיתו שבעה סוסי פרא.
and brings with it seven wild horses.
"זה טוב מאד!"
"Oh, that's so good!"
"טוב או רע - קשה לדעת."
and says, "Good or bad, hard to say."
רוכב על אחד מסוסי הפרא,
rides one of the wild horses,
"איזה מזל רע."
"Oh, that's terrible luck."
"טוב או רע - קשה לדעת."
"Good or bad, hard to say."
ודפקו על הדלתות
knocking on people's doors,
ופסחו עליו.
and they pass him by.
"איזה מזל!"
"Ooh, that's great luck!"
"טוב או רע - קשה לדעת."
"Good or bad, hard to say."
לפני 20 שנה
איננו לראות את הצד החיובי
looking on the bright side
ממהרים לתייג מצבים,
to label a situation,
סיפורים חלקיים שאנו מספרים לעצמנו.
incomplete stories that we tell ourselves.
to the story of good or bad,
לראות את המצב נכוחה.
to truly see a situation.
מרופפת את אחיזתי
and loosen my grip
with curiosity and wonder.
שאני יודעת מה זה "טוב".
wholeheartedly what was good.
של תינוקת-על,
was some version of a superbaby,
ללא פגם אחד ויחיד,
who possessed not a single flaw
ולעוף לעבר עתידה כגיבורת-על.
flying into her superhero future.
had a super-high-functioning,
תפקודי-על ומוח-על,
כי חשבתי
would help me make not just a good baby,
לא רק תינוקת טובה,
she weighed 4 pounds, 12 ounces,
היא שקלה שניים ורבע קילוגרמים.
רק שני הסברים לגודלה הזעיר.
two possible explanations
עד כדי שאחמיץ את כוונתו:
to lose the thread of his logic:
בעיה כרומוזומלית נדירה ביותר
had an ultra-rare chromosomal condition
בכרומוזום הרביעי.
of her fourth chromosome.
עם התסמונת שלה
with her syndrome
delays and disabilities.
ללכת או לדבר.
של אותו איכר;
of the farmer.
חד-משמעית.
unequivocally bad to me.
חשתי אחוזת ייאוש,
I felt gripped by despair,
שכל זה טרגי.
that all of this was tragic.
הרבה יותר נזילה,
is much more fluid,
this mysterious person who was my kid,
החל להתפורר.
את גופה הזעיר מעלה-מטה לפי הקצב
would bounce her tiny body up and down
את הכחול המדהים של אגם טאהו,
the most stunning Lake Tahoe blue,
מבטים חודרים בעיני אנשים.
into other people's eyes.
להרים את ראשה כמו שאר התינוקות,
hold her head up like other babies,
עמוק ועז.
intent eye contact.
הכי מודעת שראיתי מעודי."
aware baby I've ever seen."
את מתנת הנוכחות הרגועה והקשובה שלה,
of her calm, attentive presence,
כדי לעבוד עם פיונה
over to our house to work with Fiona
לעורר אותה מבחינה עצבית.
to wake her neurology up.
my daughter's body,
"התעוררי! התעוררי!"
visit our house that first year,
הגיעו אלינו מספר מטפלים,
היה לא בסדר אצל בתי.
they thought was bad about my kid.
להשתמש בידה הימנית
Fiona started using her right hand
בידה השמאלית של בתי.
on my child's left hand.
באותה יד,
not to use this hand very often,
the fingers on that hand.
להצמיד את היד ללוח-יישור
we should devise a splint,
להשתמש באצבעותיה,
to actually use those fingers,
מנח נורמלי למראה.
into some position that looked normal.
להבין כמה דברים.
to realize a few things.
לבת שלי היו כמה מטפלים גרועים.
my kid had some bad therapists.
בין גלולה אדומה לכחולה,
a red pill or a blue pill,
את השוני של בתי;
my daughter's differences as bad;
שהמטפלים שלה כינו:
that her therapists called,
when they could say about a kid,
כשיכלו לומר על ילד מסוים,
'אוטיסט' או 'שונה'."
or 'autistic' or 'different.'"
was the path that erased
a disastrous pursuit,
התכנון של בתי היה נדיר.
my daughter had rare blueprints.
to be like other people.
לנטוש את הסיפור שלי,
I could drop my story
עיכובים בהתפתחות ומוגבלויות
and developmental delays and disabilities
שחיים בגוף מתפקד יותר הם עדיפים.
that a more able-bodied life was better.
לגבי חיים טובים או רעים
about what made a life good or bad
חייה של בתי
my daughter's life as it unfolded
out of the side of her mouth
her body onto her belly.
ולהתהפך על בטנה.
וחזרה לשכב על הגב,
and rolled back onto her back,
to do it all over again,
חמשת הקילוגרמים שלה מתחת לשולחן בסלון.
under a coffee table.
she'd gotten stuck there,
that her eye had been on all along:
למשהו שעליו שמה עין מלכתחילה:
משכו עצמם לעמידה והחלו לדדות,
pulling up to stand and toddling around,
את מצבה של בתי:
מחופש התנועה החדש שלה.
limber freedom of mobility.
היה תינוקת שמושכת כבל חשמל,
was a baby yanking on an electric cord,
שכאשר אני מרפה את אחיזתי
that when I released my grip
and see what it was.
ולראות זאת נכוחה:
של החוויה האנושית.
of the human experience.
עברנו למדינה אחרת באמריקה,
to a new state in America,
של מטפלים.
batch of therapists.
במה שאיננו כשורה אצל ילדתי.
all that was wrong with my kid.
בעיות שצריך לתקן.
as problems to fix.
לנורמלית ככל האפשר;
as normal as possible;
להיות עצמאית ככל האפשר
be as independent as possible
ככל שייראה לה.
however that looked for her.
בגישה פתוחה זו ביחס למוגבלויות.
this open attitude about disabilities.
"מומים מולדים,"
"birth defects,"
עצמים על קו הייצור במפעל.
were objects on a factory line.
נולד עם תסמונת דאון.
had a baby with Down syndrome.
על בעל נטיות אובדניות בכיסא גלגלים,
about a suicidal wheelchair user,
בכסאות גלגלים אומרים לנו
wheelchair users tell us
מהם חיים שלא ראוי לחיותם.
decide what lives are not worth living.
children's hospital
להשתלת-כליה מצילת-חיים
to a lifesaving kidney transplant
כמשהו רע מתבטא בתרבות.
of disabilities as bad manifests
ערמומי במפתיע -
insidious counterstory --
אנשים עם מוגבלויות שכליות
with intellectual disabilities are good
to teach us something magical,
and always sweet.
הוא אחד מילדיו המיוחדים של אלוהים,
who's one of God's special children,
והתקן השמיעה
and the communication device
בחייה של בתי
in my daughter's life
סחרחורת מרוב טוב-לב
in angel's wings and a halo
עם כנפי מלאך והילה בתהלוכה.
אינם מתנסים במורכבויות הדביקות
don't experience the sticky complexities
especially as a baby,
כמו כל ילד אחר,
that any other kid does,
דחפה את אחותה בת השנתיים.
shoved her two-year-old sister.
to annoy the hell out of you,
כ"טרגי" או "מלאכי",
שכרוכים בכך,
and complexity that that title brings,
כדי ללמד אותי דברים
mozzarella cheese sticks
לצרוך ביום אחד -
can consume in one day --
my culture's beliefs
ביישומון "אייפד" כדי לתקשר,
and iPad app to communicate,
שבו נתתי לפיונה את ה"אייפד" שלה,
I handed Fiona her iPad,
או ריבוע קטן ביישומון שלה.
or little square on her iPad app.
נועזת ומלאת-תקווה,
שהציפיות שלי גבוהות מדי,
that my expectations were way too high,
לקלוע למטרות הזעירות האלה.
to hit those tiny targets.
as she gradually learned
בעודה לומדת בהדרגה
מלים שהיא אוהבת,
words she loved,
ופיה טרם יכול היה להגות.
that her mouth couldn't yet say.
מלים פחות כייפיות, מילות-יחס -
less-fun words, prepositions --
שישבנו ליד שולחן האוכל
at a dining room table
ABOUT THE SPEAKER
Heather Lanier - Essayist, poetHeather Lanier illuminates truths about the human condition that speak to both the head and the heart.
Why you should listen
As an essayist and a poet, Heather Lanier's work spans a range of subjects, from parenting and disability to pop culture and religion. She is the author of two award-winning poetry chapbooks, The Story You Tell Yourself and Heart-Shaped Bed in Hiroshima, along with the nonfiction book, Teaching in the Terrordome: Two Years in West Baltimore with Teach For America, which MacArthur Genius Deborah Meier called "a heart-wrenching … much-needed account." She has received an Ohio Arts Council Individual Excellence Award and a Vermont Creation Grant.
In her viral Vela Magazine essay, "SuperBabies Don't Cry," Lanier chronicles her daughter's diagnosis of a rare chromosomal syndrome and explores the ways pregnant women are pressured to create perfect humans. As a mother and a disability advocate, she shines a light on ableist attitudes, encourages readers to see disability as an aspect of diversity, and marvels at the strange beauty of being human. Her book about raising her daughter is forthcoming from Penguin Press and Piatkus / Little, Brown UK. She writes a related blog here, and teaches writing at Southern Vermont College.
Heather Lanier | Speaker | TED.com