Vincent Cochetel: I was held hostage for 317 days. Here's what I thought about…
וינסנט קוכטל: הוחזקתי כבן-ערובה במשך 317 ימים, ועל זה חשבתי...
Vincent Cochetel is the Director of the Bureau for Europe at the United Nations High Commissioner for Refugees (UNHCR). Full bio
Double-click the English transcript below to play the video.
their humanity,
עצם קיומם, אנושיותם,
כ"תקריות בטחוניות".
של עובדי הסיוע ההומניטרי
of humanitarian aid workers
בשנות ה-90 של המאה ה-20.
in Chechnya in the '90s.
מומחים למקלטים,
shelter experts,
הם נרצחו,
for these crimes.
על פשעים אלה.
את כל ימי.
meaning every day.
the dark street of my mind.
ברחובות האפלים של נפשי.
to be at the side of the victim,
some comfort, some protection,
נחמה כלשהי, הגנה מסוימת,
protection themselves,
of your newspaper these days
בני ערובה שהוצאו להורג --
so indifferent to these crimes?
לפשעים אלה?
להנציח את זכרם.
to remember them.
את הערכים המרכזיים
to which they dedicated their lives.
לענייני פליטים לצפון הקווקז,
for Refugees to the North Caucasus,
כבני ערובה.
במכוניות פתיון,
vehicles, decoy cars,
החלפנו בתים,
changing homes,
of January '98, it was my turn.
בינואר 98', הגיע תורי.
in Vladikavkaz with a guard,
לדירתי שבוולאדיקווקז,
השכיבו אותו על הרצפה,
they put him on the floor,
והוכרחתי לרדת על ברכי,
and forced to kneel,
pressed against my neck.
לחוץ כנגד צווארי.
אין זמן להתפלל.
no time for praying.
שזה עתה השארתי מאחורי.
the life I'd just left behind.
לא באו להרוג אותי,
were not there to kill me,
הורה לחטוף אותי.
had ordered my kidnapping.
started that day.
של מחיקת צלם אנוש.
יותר מאשר סחורה.
באחדים מאותם 317 ימי שבי.
some of those 317 days of captivity.
מידי יום.
בד"כ שניים,
would come, normally two.
והייתי חוזר לחשכה.
and I returned to darkness.
ארבעה צעדים קטנים בלבד.
בלי בן-שיחה.
no newspaper, no one to talk to.
נייר טואלט,
אחד למים ואחד לפסולת.
one for water, for one waste.
can be a pastime for guards
שמשתעשעים בהוצאות בדויות להורג
או סתם משועממים או שתויים?
or when they are just bored or drunk?
באיטיות רבה מאד.
are particularly difficult to describe.
קשה במיוחד לתאר.
אליהם הגעתי
of loneliness I reached
שבין שפיות לטירוף.
between sanity and madness.
I played imaginary games of checkers.
כדי להערים על היריב.
trying to trick the other side.
family and my colleague, the guard, Edik.
ועל עמיתי ושומר הראש שלי, אדיק.
מבלי לזוז.
exercise on the spot.
ניסיתי לשחק במשחקי זכרון.
of memorization games.
דימויים ומחשבות מטורפים.
and thoughts that are not normal.
to resist, to shout, to cry,
שתתנגד, שתצעק, שתבכה,
מצווה עליך לשתוק
orders you to shut up
אין מי שימלא תפקיד של בורר.
there is no one to arbitrate.
בתוקפנות רבה, ואמר לי:
very aggressively, and he told me,
ותתחנן לקבל אוכל."
and beg for your food."
ולכן העלבתי אותו.
so I insulted him.
העלבתי את אבותיו.
I insulted his ancestors.
he threw the food into my waste.
הוא השליך את האוכל לדלי הפסולת.
with the same demand.
the body was full of pain.
הגוף כאב כולו.
כשיש כה מעט.
when you have so little.
להגיע לנר הבא.
to make it to another candle.
הועברתי מצפון-אוסטיה לצ'צ'ניה,
from North Ossetia to Chechnya,
בארגזי מטען של מכוניות שונות,
in the trunks of different cars,
ע"י בחור בשם רוסלן.
היו עוברות 45 דקות,
מבקש מהשומרים לקשור אותי לכיסא,
to tie me on the chair,
הוא היה מכה אותי.
I could not understand,
שלא רציתי להבין.
I did not want to understand.
was the duration of the tape:
לשיר האחרון.
אינני יודע מה מהם,
I don't know what it was,
את השאלה הראשונה,
הוא מרגיש טוב יותר?"
Is he feeling better?"
אולי הדליפו פרטים אודות חייו הפרטיים.
may have leaked some details
שמספקים תרופות למרפאות מקומיות,
supplying medicines to local clinics
we talked about families.
על מכוניות, על נשים,
about cars, about women,
על מכוניות ועל נשים.
about cars, about women.
the last song on the tape.
הכי אכזרי שהכרתי מעודי.
to another place.
very close -- it was quite unusual --
זה היה חריג למדי --
a very soft voice, he said,
העניק למשפחה שלי
provided my family
in nearby Dagestan."
It was like a blade in the belly.
כמו סכין בבטן.
כדי ליישב
to try to reconcile
to assist that family
לעזור למשפחה שלו,
שהוא הפך להיות.
הוא היה ביישן.
בכל מה שעשינו,
איך אנו נראים בעיניהם.
למה אנחנו שם ומה אנו עושים.
that they know why we are there
is not that easy,
מדוע אנו עושים זאת,
הקרובים ביותר.
איננו תחליף לפתרון פוליטי.
a substitute for political solution.
כי חייו של כל אדם חשובים.
difference you make --
קבוצה אחת --
a small group of individuals --
an earthquake or a typhoon,
שמגיעים מכל העולם
coming from all over the world,
איש לא תוהה על כך.
כשאנו עוזרים לפליטים,
when we help refugees,
בעקבות סכסוך, או פליטים גולים,
by conflict, or stateless persons,
שלנוכח סבל נורא
by overwhelming suffering,
ומבחינתם, בכך זה נגמר.
שבהן אפשר לעזור.
so many ways people can help.
לעצור אותנו.
כדי לספק סיוע כלשהו,
to provide some assistance,
לא יודע, פשוט אנושיים.
I don't know, simply human.
the day of my release.
פגשתי את ראש ממשלת צרפת דאז.
I met the then-French prime minister.
לצאת לצפון הקווקז.
to go to the North Caucasus.
כמה בעיות גרמתם לנו."
problems you've created for us."
היא מעשה אחראי.
in danger is responsible.
שאיש לא התכוון ברצינות להפסיק,
seriously wanted to stop,
לאנשים במצוקה,
and a bit of protection
מבחינת האנשים.
for the people.
"האחריות להגן".
Responsibility to Protect.
on various parameters.
but there is worse than failing --
אבל גרוע מכך
אם התחייבתם לעבודה כזאת,
if you sign up for this sort of job,
of joy and sadness,
לעזור להם.
we cannot help,
להגן עליהם או להצילם.
a lot of people we did not save.
באופן בלתי-אמצעי
their suffering from close,
of that suffering on yourself.
עם מרירות רבה.
with a lot of bitterness.
שבהם הם עדים למתרחש,
where they are witness,
to bring any change.
into positive energy.
there is no other job like this.
אין עוד עבודה כזאת.
מידי יום ביומו.
you make every day.
יודעים במה הם מסתכנים
know the risk they are taking
או אחרי סכסוך,
in post-conflict environments,
מסכנים יותר ויותר את חיינו
increasingly life-threatening,
על עובדי סיוע הומניטרי?
aid workers has tripled?
in Somalia in the late '80s,
בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20,
were sometimes victims
נפלו לעתים קורבן
לא היינו יעדי אותם פיגועים.
the target of these attacks.
הדגל הכחול של האו"ם,
a U.N. blue flag or a Red Cross
מזה 20 שנה,
over the last 20 years,
לתקשר עימו.
questioned, and often ignored,
מאותגרים ולעתים קרובות נזנחים,
we have abandoned the search for justice.
נטשנו את החיפוש אחר צדק.
no consequence whatsoever
humanitarian aid workers.
לא לחפש צדק בשום צורה שהיא.
not to seek any form of justice.
אמרו לי.
that's what I was told.
תסכן את חייהם של עמיתיך."
the life of other colleagues.
עומדים למשפט,
with my kidnapping,
לאיש מעובדי הסיוע ההומניטרי
of the humanitarian aid workers
between '95 and '99,
בין השנים 95' ל-99',
הם פשעי מלחמה לפי הדין הבינלאומי.
are war crimes in international law.
יצאו פטורים בלא כלום.
של החסינות.
נגד עובדי סיוע הומניטרי,
against humanitarian aid workers
compared to the refugees I work for.
לעומת הפליטים שלמענם אני עובד.
my whole town destroyed.
שכל עירי נהרסה.
את קרובי נורים לנגד עיני.
my relatives shot in front of me.
את הגנתה של מדינתי.
the protection of my country.
שלא כמו בני-ערובה אחרים.
compared to other hostages.
נערפו ראשיהם של 4 בני-ערובה
four hostages were beheaded
I was kept in captivity.
בו הוחזקתי בשבי.
that I got from my relatives,
מצד קרובי משפחתי,
מצד אנשים שלא הכרתי.
from people I didn't know.
לצאת מהאפילה.
to come out of the darkness.
with the same attention.
after a traumatic incident,
שהכרתי אישית.
בעקבות אירוע טראומטי,
went through a difficult divorce
לבני ובנות זוגם?
anything anymore to their spouse?
על כל אנדרטאות המלחמה.
this beautiful inscription at the top.
דבר לא נשכח."
nothing is forgotten."
את מסירותם
aid workers around the world
ברחבי העולם
they have brought to be switched off.
לאור התקווה שהבאנו לדעוך.
asked me, "But why do you continue?
שאלו: "אבל מדוע אתה ממשיך?
my kidnapper had won.
ABOUT THE SPEAKER
Vincent Cochetel - HumanitarianVincent Cochetel is the Director of the Bureau for Europe at the United Nations High Commissioner for Refugees (UNHCR).
Why you should listen
Vincent Cochetel is the Director of the Bureau for Europe at the United Nations High Commissioner for Refugees (UNHCR). There he focuses on the specific challenges of the region — maintaining quality in asylum-seeking procedures, ensuring access to protection for those fleeing the conflict in Syria, combatting a rise in xenophobia, and allocating resources for those affected by conflicts of the past.
In 1998, Cochetel was kidnapped near Chechnya. For 317 days, he was chained to a bed frame in a cellar and deprived of light. But far from withdrawing from humanitarian work, the experience made him more determined than ever to improve the rights of refugees worldwide. He has written articles on numerous refugee issues and contributed to the drafting of several UNHCR training manuals related to staff safety, emergency management, and protection.
Vincent Cochetel | Speaker | TED.com